גבריאל ראובינוף - משרד עורכי דין ונוטריון

זכויות יוצרים של צלם על תמונתו

פסק דין בנושא זכויות יוצרים של צלם ידוע אשר צילם את תמונת ראש הממשלה לשעבר – מר אהוד אולמרט, כאשר הנתבע (ד"ר לכלכלה) פרסם שלא בידיעתו את התמונה באתר אינטרנט אותו הוא עורך.
ביהמ"ש דן בשאלה האם התובע עמד בנטל ההוכחה, האם קיימת בתיק חבות המקימה פיצוי והאם ניתן בכלל לתבוע פיצוי כספי עקב הפרת זכויות היוצרים של התובע בתמונה?.

עובדות המקרה: התובע צלם במקצועו, צילם תמונה של ראש הממשלה לשעבר מר אהוד אולמרט. תמונה זו התגלגלה לאינטרנט שלא ברשותו. הנתבע פרסם מאמר במסגרת פורום דעות באינטרנט וצרף למאמר את התמונה שצולמה ע"י התובע, אותה הוא העתיק מאתר אינטרנט אחר.
בפסק הדין קבע כבוד השופט ארנון דראל, שיש מספר שאלות הזקוקות להכרעה על מנת להשיב לשאלה האם התובע – הצלם זכאי לפיצוי.

א. האם הבעלות בתמונה היא של התובע? בעניין זה נקבע בחוק[1] שהמחזיק בתשליל (הנגטיב) הוא בעל היצירה ויש לראות בו כמחבר היצירה וכבעל הראשון של זכויות היוצרים.

ב. האם עומדת לנתבע הגנת 'שימוש הוגן'? הגנה זו הוגדרה בחוק כ "כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית" אך תנאי להגנה זו הוא שעל המשתמש לכל הפחות ליתן אשראי לבעל הזכויות לציין את שמו (לפי פס"ד 3038/02 זום נ' הטלויזיה החינוכית) אי כיבוד הזכות המוסרית של התובע, קובע השופט, שולל את היכולת להנות מהגנה זו.

ג. האם יש לראות את הנתבע כ'מפר תמים'? השופט קבע שמפר תמים הוא אדם "שלא ידע מדבר קיומה של זכות-יוצרים ביצירה" ולא אדם שלא ידע למי שייכת זכות היוצרים ביצירה. לפיכך אין הנתבע יכול לחסות תחת הגנה זו.

ד. האם עומדת לתובע הגנה של 'זוטי דברים'? לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין כאשר "אדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך" יחשב המעשה כ 'מעשה של מה בכך', לתובע בנסיבות אלו לא תהה האפשרות לתבוע פיצוי. השופט קבע כי צלם העוסק בצילום דיוקנאות לפרנסת, זכאי לפיצוי ואין לראות את המעשה כמעשה של מה בכך.

ה. האם התובע זכאי לפיצוי בכלל ולפיצוי הסטטוטורי בפרט בשל הפרת זכות היוצרים וכן האם התובע זכאי לפיצוי בשל הפרת הזכות המוסרית ועשיית עושר ולא במשפט? לעניין הפיצוי הסטטוטורי, קבע השופט שלא נדרש לציין במפורש את התביעה לפיצוי סטטוטורי בכתב התביעה, מכיוון שעצם התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים מקימה את הסעד לפיצוי הנובע מהפרה זו. עוד ציין השופט כנימוק למתן הפיצוי שהנתבע עצם עיניו מזכויות התובע בכך שנמנע מלבדוק אם זכויות אלה קיימות.
באשר להפרת הזכות המוסרית, לפי סעיף 4א' לפקודת זכויות יוצרים, אי ציון שמו של היוצר נחשבת להפרת זכות המוסרית. הפרה זו נלווית לזכות היוצרים ובעלת מעמד עצמאי המקנה פיצוי נוסף.
סוף דבר – השופט פסק לתובע פיצוי בסך של למעלה מ 17,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים והפרת הזכות המוסרית, תוך חיוב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת משרדנו והוצאות המשפט.
[1] החוק החל בפסק דין זה הוא חוק זכות יוצרים 1911, בשנת 2007 חוקק חוק זכות יוצרים תשס"ח-2007 בו חלו שינוים מסוימים ביחס לזכות

ת"א 1191-09 פורגס נ' סיון